הביופיזיקה של הרגש

היום נסביר את נושא ה"גופנפש" מבחינה מדעית נקיה, ללא תיאוריות, ללא היבטים פסיכולוגיים, תחושות בטן או ניסיון קליני- אלא על ידי כימיה, פיסיקה ופיזיולוגיה. נתייחס לשלושה זרמים עיקריים שמסבירים כיצד הרגש מתבטא בגוף וכיצד הוא משפיע עליו.

עוד בנושא: גופנפש:מהם הגורמים הרגשיים לכאב ומחלה

הזרם הכימי: "מולקולות של רגש"
(ולא, זה לא שם נחמד, זו עובדה מדעית!)
פריצת הדרך הגדולה ביותר בתחום הקשר המדעי בין הרגש לגוף שייכת לנוירוביולוגית דר' קנדס פרט (Candace Pert), שגילתה את קולטני האופיאטים בגוף וכתבה את הספר המכונן "Molecules of Emotion". המחקרים שלה ושל ממשיכיה הוכיחו:

• פפטידים ונוירוטרנסמיטרים: כל רגש שאנחנו חווים מתורגם מיידית במוח (במערכת הלימבית וההיפותלמוס) לייצור של שרשראות חומצות אמינו קצרות הנקראות נוירו-פפטידים (Neuropeptides).

• הזרם הנוזלי: הפפטידים הללו משוחררים אל זרם הדם והנוזל החוץ-תאי (שבו שוחה הפאשיה). הם נעים כמו "שליחים" לכל רחבי הגוף. כאן טמונה פריצת הדרך הגדולה שדר' פרט תיארה: בעוד שנוירוטרנסמיטרים רגילים פועלים באופן מקומי וקצר טווח, נוירופפטידים משוחררים בכמויות גדולות ומסוגלים לנדוד למרחקים ארוכים דרך נוזלי הגוף. הם נקשרים לקולטנים שנמצאים על גבי תאי דם, תאי מערכת החיסון, איברים פנימיים ורקמות חיבור, ובכך משנים את הפעילות הפיזיולוגית של הגוף כולו בהתאם למצב הרגש

• ההשפעה על התא: על גבי הממברנה (הקרום) של כל תא בגוף – מתאי שריר ועד תאי מערכת החיסון והפאשיה – ישנם אלפי קולטנים ספציפיים לפפטידים האלה. כשרגש כמו כעס, פחד או עצב מופרש, הפפטיד נקשר לקולטנים של התא ומשנה פיזית את המטבוליזם של התא, את מתח הפנים שלו ואת תפקודו.

אחת התגליות המרעישות ביותר של דר' פרט הייתה שתאי מערכת החיסון מכוסים בקולטנים לנוירופפטידים.
תקשורת דו-סטרית: תאי דם לבנים, מקרופאגים ותאי T לא רק קולטים נוירופפטידים מהמוח, אלא מסוגלים לייצר ולהפריש נוירופפטידים בעצמם. המערכת החיסונית פועלת למעשה כ"איבר חוש" שמקשיב ומגיב למצב הרגשי שלנו.
דיכוי או שגשוג חיסוני: רגשות קשים מתמשכים (כמו סטרס כרוני, אבל או חרדה) מייצרים הצפה של פפטידי סטרס. אלו נקשרים לתאי החיסון, משבשים את תפקודם ומדכאים את היכולת של הגוף להילחם בזיהומים. מנגד, מצבים רגשיים חיוביים (כמו צחוק, אהבה וביטחון) מציפים את המערכת באנדורפינים ובאוקסיטוצין, המעוררים ומחזקים את ההגנה החיסונית.
זה לא "רעיון רוחני". רגש הוא אשכול ביו-כימי ממשי. אם אדם חווה עצב כרוני, התאים שלו מוצפים פפטידים של עצב, מה שמשנה את הרכב הרקמה בפועל.
פגשתם פעם אדם שכל כולו עצב? או כעס? ברפואה סינית המצב הזה נקרא Gui- הם מתארים זאת כ׳ישות׳ שהשתלטה על האדם ולא מותירה מקום למי שהוא. המחקרים של ד"ר קנדס פרט הניחו את היסודות למדע ה- PNI -הפסיכונורואימונולוגיה- הבוחן את הקשרים ההדדיים בין הרגשות, מערכת העצבים והחיסון, וכיצד אלו משפיעים על כאב כרוני. 

הזרם האנרגטי: פוטנציאל חשמלי ופיזואלקטריות

כשמטפלים ברפואה סינית או מזרחית מדברים על "אנרגיה תקועה" או על צ'י, הרפואה המערבית נרתעת. אבל אם נתרגם "אנרגיה" לחשמל ומתח מכאני, אנחנו נכנסים לטריטוריה של ביו-פיזיקה טהורה.
אבל רגע אחד לפני, למי שלא מכיר- בואו נדבר על הפאשיה (Fascia). הפאשיה היא רשת תלת-ממדית אחת רציפה של רקמת חיבור סיבית העוטפת, תומכת ומחברת את כל חלקי הגוף – כולל שרירים, איברים, כלי דם ועצבים; זוהי מערכת שלמה ללא התחלה או סוף אמיתיים, המקשרת בין כף רגל ועד ראש ומאפשרת לגוף לתפקד כיחידה אחת. (מכירים את הקרום השקוף לבן מתחת לעור של העוף? זוהי רקמת פאשיה שטחית). בשנים האחרונות יש יותר ויותר מחקרים על הפאשיה ותגליות המצביעות על כך שהיא אינה רק "עטיפה" סבילה, אלא איבר חי, תחושתי ודינמי המשפיע ישירות על כאב כרוני, יציבה, מערכת החיסון והבריאות הנפשית.

הפאשיה היא מערכת פיזואלקטרית (Piezoelectric) וגבישית למחצה (Liquid Crystal). מה זה אומר?

• תנועה מייצרת חשמל: בכל פעם שרקמת קולגן נמתחת, נלחצת או מתכווצת, המבנה המולקולרי שלה משתנה ומייצר מטען חשמלי זעיר (פוטנציאל פעולה).

• מערכת הולכה מהירה: זרמים חשמליים אלו נעים לאורך קווי הפאשיה (שהם אגב, חופפים בצורה מדהימה למסלולי המרידיאנים של הרפואה הסינית, כפי שהוכיח דר' הלן לנגווין מה-NIH).

• איפה הזרם נתקע? כאשר רגש מציף מייצר כיווץ, דרך אותם מיופיברובלסטים שדיברנו עליהם, הנוזל הפאשיאלי עובר שינוי תרומבוטרופי והופך מנוזל לג'ל סמיך. הג'ל הזה פוגע בכושר ההולכה החשמלית והמכאנית של הרקמה. ה"זרם" החשמלי והכימי פשוט לא יכול לעבור שם יותר בצורה חלקה. נוצר "סכר" פיזיולוגי – וזה בדיוק מה שמטפלים חשים כחסימה אנרגטית.
  
  טיפולי מגע (שלא מתקיימים בקליניקה שלי) עוזרים מאוד לשחרור רגש תקוע. מצאו לעצמכם מטפל/ת טובים קרוב לבית, והעניקו לעצמכם טיפול אחת לשבוע, שבועיים או חודש, לפי יכולתכם. 

אינטרוספציה (Interoception): איך המוח חווה את הזרם הזה?

תיאוריית הרגש המודרנית ביותר במדעי המוח, שמובילה פרופ' ליזה פלדמן בארט (מחברת הספר How Emotions Are Made), מחזקת את זה לחלוטין. לפי התיאוריות הנוירו-מדעיות העדכניות, המוח לא מייצר רגש "סתם כך" בראש. המוח נמצא בקשר קבוע עם הגוף דרך מערכת האינטרוספציה – קולטנים שנמצאים בהמוניהם בפאשיה ובאיברים הפנימיים, ומדווחים על הסטטוס הפיזי של הרקמות: רמת חומציות, מתח, דחיסות, חום וזרימה. המוח לוקח את הדאטה הפיזיולוגי הזה מהפאשיה והאיברים, ועל סמך ניסיון העבר הוא נותן לזה פרשנות קוגניטיבית – "אני עצוב", "אני בחרדה", או "אני כועס".
כלומר: הרגש הוא הלולאה שבין השינוי הפיזי בתוך הרקמה (הזרם הכימי והמכאני) לבין הפרשנות של המוח. אי אפשר להפריד ביניהם. 

רגש מפעיל מערכות עצביות, שמפרישות נוירו-פפטידים, שמשנים את הלחץ והמתח המכאני בפאשיה, שמשנה את ההולכה החשמלית (הפיזואלקטרית) ברקמה ומייצרת חסימה פיזית ומדידה – זו עובדה מדעית קשיחה. זכרו זאת בפעם הבאה שהגוף מדבר איתכם, נשמו, געו במקום, ותנו מקום לרגש. 
איך מטפלים ברגש תקוע? על כך במאמר הבא. בינתיים, לכו לרכוש את הספר "כוחה של התמקדות" של אן וייזר קורנל.